רש"י על חולין קל״ב ב:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין קל״ב ע״ב:ג׳ רש"י על חולין קל״ב ע״ב:ה׳ »

4 אוּשְׁפִּיזְכָנֵיהּ דְּרַבִּי טַבְלָא כֹּהֵן הֲוָה, וַהֲוָה דְּחִיק לֵיהּ מִלְּתָא. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי טַבְלָא, אֲמַר לֵיהּ: זִיל אִישְׁתַּתַּף בַּהֲדֵי טַבָּחֵי יִשְׂרָאֵל, דְּמִגּוֹ דְּמִפַּטְרִי מִמַּתְּנָתָא, מִשְׁתַּתְּפִי בַּהֲדָךְ.

פירוש רש"י על חולין קל״ב ב:ד׳

4 והוה דחיקא ליה מילתא - דחוק ועני היה:

5 דמגו דפטרת להו ממתנתא - מזרוע לחיים וקבה כדאמרינן במתני' המשתתף עמהם פטור מן המתנות:

« רש"י על חולין קל״ב ע״ב:ג׳ רש"י על חולין קל״ב ע״ב:ה׳ »